יום שישי, 1 באפריל 2016

אגדה אורבנית קווקזית

   את הסיפור הזה סיפר לי בן דודי מוישל'ה שחי ועבד במוסקבה. מוישל'ה שכר דירה, בבנין בן שבע קומות שמרבית דייריו היו יהודים וישראלים. בפנטהאוז המפואר שהשתרע על פני כל הקומה השביעית התגוררה משפחה קווקזית. מדי ערב נהגו בני המשפחה לאכול ארוחת ערב משפחתית משותפת. בסיום הארוחה כל בני המשפחה עזרו לנטאשה האם לרחוץ את הכלים. בערב המסוים שבו התרחש סיפורנו, נטאשה אומרת לבתה תמרה בסיום הארוחה, יאללה לכיור תעשי כלים. תמרה מוחה ואומרת, אני הייתי אתמול היום תורה של זינה. זינה אומרת לא, היום תורו של אבא כי בשבוע שעבר התחלפנו בתורות. וכך הם מתווכחים וצועקים לא תורי היום, אלא תורך. קם האבא דפק בכף ידו על השולחן ואמר כפי שתמיד אנו הקווקזים פותרים ויכוחים נשחק בדום שתיקה. מי שיפתח את פיו ראשון יצטרך לשטוף ת'כלים. יושבת המשפחה סביב לשולחן האוכל ושותקת. האבא וזינה מתופפים ברגל ימין בעצבנות ואילו נטאשה ותמרה בוחנות את ציפורניהן הארוכות. 
  יאנק הפולני נכנס לדירתו שבקומה הראשונה רעב וחרמן אך זושה היתה מבוסמת עם חצי בקבוק וודקה תוצרת בית. יאנק רצה לחנוק אותה אך כשהקיף את צווארה באצבעותיו חרמנותו התגברה על כעסו והוא ניסה לבצע אנאלי. זושה הדפה אותו באומרה לא ילך בלי חמאה. יאנק ניגש למקרר להביא חמאה, אך אוי לא, המקרר חצי ריק, אין חמאה וגם לא מרגרינה. השעה כבר מאוחרת כל החנויות באיזור כבר סגורות. הלך יאנק לשכנים לבקש קצת חמאה. בקומה השניה לא פתחו לו בשלישית אין, ברביעית אין וכך הגיע יאנק לפנטהאוז הקווקזי. דפק יאנק בדלת אפח'ד לא עונה. יאנק לחץ על הידית והדלת נפתחת והוא רואה את משפחת השתקנים שיושבים מסביב לשולחן האוכל. "בבקשה תנו לי חמאה" ביקש יאנק, אבל אפח'ד לא עונה. ראה יאנק את נטאשה האם ונדלק עליה. הוא משך את המפה בחוזקה והעיף את הכלים מהשולחן ואף אחד מהנוכחים אינו פוצה פה. יאנק השכיב את האם נטאשה על השולחן ועשה בה מעשה דרך גבר בעלמה. השקט היה מפחיד, לכשנרגעה נשימתו של יאנק, פנה יאנק לתמרה הבת הבכורה "בבקשה, יש פה חמאה" גם תמרה לא עונה ויאנק גם אותה השכיב על השולחן ותפר אותה אפילו פעמיים. נרגע יאנק הביט סביבו האב מסתכל עליו באדישות שכזו. כעת ניגש יאנק בחן את זינה ראה כי טוב ואף אותה השכיב על השולחן הכבד והמסיבי וגם לזינה הוא סייד את הפרוזדור. יאנק ההמום מהשקט שבדירה, למעט קול הזכוכיות שנשברו תחת רגליו. הוא כבר השביע את רעבונו המיני, אך נזכר בזושה והורמוני הטסטוסטרון החלו להתרוצץ מחדש ולהכות בחלציו כשהם מזכירים לו לשם מה נכנס לכאן. יאנק ניגש לאבא ושואל "מה קורה כאן? אין לכם חמאה?" קם הקווקזי וניגש לכיור והחל לרחוץ כלים.

אפילוג - למחרת מצאו את גופתו של יאנק כשהוא שחוט כמו כבש קווקזי.
מי יסגור את הדלת
העופרים
מילים: דן אלמגור
לחן: מאיר נוי

ישב לו זוג צעיר נחמד
בדירתו עם ערב.
והאישה בישלה בסיר
מעדני תפארת.
בחוץ הרוח מרעישה,
בוכה ומיללת.

אמר הבעל לאישה:
"סגרי נא את הדלת!"
- "תסגור אתה, כי לא אוכל
לנטוש את הכיריים!"
- "סגרי, אמרתי!"
- "סגור אתה!

לי יש רק שתי ידים!"
- "סגרי הדלת!"
- "סגור אתה!"
- "לי יש עצה גואלת:
מי שראשון את פיו יפתח -
יסגור פה את הדלת!"

וכך ירדה החשיכה
והם, שניהם ערים עוד.
הדלת נשארה פתוחה -
כי הפיות סגורים עוד.
וכך, בעוד שניהם שותקים
ואין מילה נופלת,

ראו פתאום ...שני גנבים
עומדים על סף הדלת.
ובעוד הזוג שותק דומם,
ללא גניחה אפילו,
הגנבים שלחו ידם
ובביזה התחילו:
סלקו כל בגד ומעיל,
כל כלי יקר בבית,
ואז - פנו אל התבשיל
ולא הותירו זית.

וכשיצאו ‟ מן המיטות
זינק הזוג בן רגע
יצאו ורצו ברחובות,
אך לא הוציאו הגה.
תפסו אותם שומרי העיר,

- לאן רצים שני אלה?
וכשסרבו הם להסביר,
הם נלקחו לכלא.

שניהם עלו אל לתליה
באמצע הכיכר.
פתאום אמר האיש: "סליחה
לוחץ לי בצוואר!"
"אה-הה! סוף סוף!" זנקה אשתו,
צוחקת וצוהלת -
"אתה פתחת פה ראשון -
אז רוץ לסגור הדלת!"