כשהתחלתי לאסוף חומר על אגדות עם, שכולנו הכרנו בילדותנו ואשר מן הסתם נספר אותם גם לילדינו. נתקלתי במאמר מעניין שהודפס בעיתון הארץ. פשוט התחברתי לרוח הדברים והבאתי אותו בכדי לשכנע את המשוכנעים.
"אם אתם רוצים שהילדים שלכם יהיו אינטליגנטיים", אמר אלברט איינשטיין, "קראו באוזניהם אגדות. אם אתם רוצים שיהיו אינטליגנטיים יותר, קראו באוזניהם יותר אגדות".
פיליפ פולמן מצטרף להמלצה הזאת בכל לב. "סיפורי אגדה", הוא אומר, "מתירים את כבלי הדמיון. הם נותנים לנו כלים לחשיבה ותחושה שכל מיני דברים הם אפשריים, ובה בעת הם יכולים להיות מצחיקים או מפחידים או מנחמים. או משהו אחר לגמרי". "הקסם עוזר מבחינה טכנית, כי ככה אפשר לגרום לדברים לקרות במהירות ובלי הסברים", אומר פולמן, "אבל הוא לא נחוץ באמת. בכמה מהאגדות הטובות ביותר בספר, למשל 'החתן השודד', אין בכלל קסמים. הקסמים פשוט עוזרים להתקדם בסיפור: 'למה הצפרדע הזאת מדברת?'; 'כי היא בעצם נסיך'. אה, אני מבין, זה קסם. בסדר, בוא נתקדם".
ובסיפור אגדה, להתקדם – זה הדבר החשוב. “אבל אגדה לא מתעניינת בכך, אלא מגלגלת אירועים יוצאי דופן בזה אחר זה. כל דבר אחר פשוט יפריע". רק אגדות מעטות, מציין פולמן, חוקרות את רגשותיהן של הדמויות באופן משמעותי: "בעצם אולי אפילו אין להן רגשות. אולי אפילו אין להן מחשבות. הן רק עושות כל מיני דברים. ‘היה היה איכר ולו שלושה בנים’. זהו זה: יצאנו לדרך. זה כל מה שצריך לדעת. לא נכנסים לסיפורי הרקע. לא מספרים מה שמות הבנים, כי זה לא חשוב: הבן הבכור, הבן האמצעי, הבן הצעיר".
אגדה אינה טקסט במובן הספרותי. היא לא עשויה ממלים שנבחרו בקפידה על פני מלים אחרות. היא עשויה משרשרת של אירועים". וזה מה שקוסם לילדים? בוודאי, לפחות באופן חלקי, אומר פולמן. אבל סוד המשיכה האמיתי של האגדה מבחינת הילדים קשור, לדעתו, לצדק: "ילדים מאמינים באמונה שלמה ובלתי מעורערת שהעולם צריך להיות הוגן. הם אוהבים סיפורים שבהם הטובים זוכים בפרס והרעים נענשים. וזה מאפיין מובהק של סיפורי עם". הסיפורים האלה צריכים להתרחש ביקום המוסרי שאנחנו מאמינים שהוא נכון ואמיתי וצודק".
לפני זמן רב, כשעסק בהכשרת מורים לעתיד, נהג פולמן לבקש מהסטודנטים שלו "להכניס לראש כמה סיפורים" כך שיוכלו לספר אותם לכיתה מבלי להיעזר בספר. גם הורים יכולים לעשות זאת, הוא אומר. “צריך לזכור סיפור קטן כך שתוכלו לספר אותו בלי לטעות יותר מדי. תעשו חזרות. ואז הייתי מספר את הסיפור. לא חשוב אם זה לילד או לנכד” . ברגע שהסיפור שמור היטב בראש, אתה יכול להתחיל לקשט אותו קצת. "ככה אתה מגלה במה אתה טוב", אומר פולמן. "יכול להיות, למשל, שאתה יודע להיות מצחיק, ואז הקהל שלך יאהב אותך ויתחנן שתמשיך”.
אבל כל זה, לדעת פולמן, לא צריך לבוא על חשבון הסיפור שלפני השינה, שקוראים מתוך ספר. "אין כמו ספר", הוא אומר. “חשוב הזמן המשותף, עם הילד ועם הספר; צריך לתת לספר לספוג את תשומת הלב של הילד, לתת לו לקמט אותו קצת בשוליים. הדפים יכולים להיות קצת מרוטים, מותר גם לקשקש עליהם". וכשאתם קוראים סיפור לילד, "אל תדלגו על התמונות. ראיתי הורים שפשוט טסים קדימה, קוראים רק את המלים, מציצים שוב ושוב בשעון. צריך לדבר גם על התמונות – לשאול שאלות".
אבל למה בעצם הספר, והסיפור, חשובים כל כך? פולמן רהוט ומלא להט כפי שהיה אפשר לקוות בנושא הזה. "אני משוכנע", הוא אומר, "שהאגדות – וגם שירי ילדים – הם היסודות של כל כישורי השפה העתידיים. אם ההורה נהנה מהחוויה יחד אתך, מושיב אותך בחיקו וקורא לך ומספר לך סיפורים ושר אתך שירים ומשוחח אתך על הסיפור, אתה תגדל בתחושה ששפה זה דבר מהנה. זה הדבר הכי חשוב. תחושה שהשפה שייכת לנו, ושהשפה היא מקומנו, ושכיף להיות שם, ואפשר לקחת אתה סיכונים, ולהגיד בה דברים טיפשיים, וזה לא חשוב, וזה מצחיק. אם היחס שלך לשפה הוא שזה משהו שצריך לעשות אותו נכון, שאסור לטעות בו, ששופטים אותך עליו, זו עמדה גרועה".
מאנגלית: אורלי מזור-יובל מקור
הבנתם זאת הורים יקרים, תרגילו את ילדיכם לשעת סיפור מדי יום. תתחילו עם רפרטואר של סיפור אחד עד שילדכם יכירו ויתחיל לספר לכם את ההמשך בעצמו. תקליטו את הספור בסמרטפון או במחשב ותשמיעו לו אך עצם הישיבה עם הילד והעברת הסיפורים באופן ישיר הם החשובים.
מאוסף האגדות הידוע של האחים גרים אני אוהב במיוחד את החלילן מהמלין, אותו תוכלו לספר לילדיכם כבר בגיל שנה.
החלילן מהמלין
בעיר המלין פרצה מגפה של עכברושים. כאשר תושבי המלין נוכחו לדעת שכל מלחמתם במכרסמים הקטנים הייתה ללא הועיל וחסרת תוצאות, והייאוש וחוסר התקווה תפסו את מקום מאבקם, הגיע לעיר חלילן מסתורי ובפיו הצעה שאי אפשר לסרב לה: הוא הודיע שיגרש את כל העכברושים מהעיר בעד תשלום.
התושבים, שאפילו בכוחם המשותף לא עלה בידיהם לגרש ולו משפחת עכברושים אחת, לעגו לו פה אחד, והתנהגו אליו כשוטה. כאשר שב בכל זאת על הבטחתו, נתרצתה לבסוף מועצת העיר לאשר את ההסכם עם האורח הסהרורי בטיעון שאם יצליח מה טוב, ואם נכשל, אז דבר לא נשתנה וגורל עירם אבוד.
יום אחרי כן נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימה ברחובות העיר, והנה להפתעת התושבים החלו צצים, מכל בית ופינת רחוב, עכברושים לרוב ונמשכים באורח קסם אחר צלילי החליל. כשנאספו גדודים-גדודים של עכברושים, יצא החלילן את העיר ופנה אל הנהר. בהגיעו אליו, נכנס אל תוך המים בעודו מחלל וכל העכברושים שנמשכו אחריו טבעו כולם בנהר. כך ניצלה המלין ממכת העכברושים ומועצת העיר הכריזה מיד על יום חג ונשף רב משתתפים.
בהגיע החלילן לבקש את שכרו, נדחה ברוגז על ידי התושבים, שאף דרשו לגרשו משם לאלתר. משנוכח זה שאת שכרו לא יקבל, וכי תושבי המלין הם לא רק נוכלים אלא גם כפויי טובה כלפי מעשיו, נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימת קסם אחרת. מכל הרחובות והבתים יצאו ילדים וילדות, וכמוכי כישוף נהו אחריו ללא כל יכולת התנגדות. משנאספו הילדים כולם, יצא החלילן את העיר ומשם המשיך אל תוך הר גדול, ומעת שנכנסו ילדי העיר אל ההר, לא נראה שוב אף אחד מהם. כך איבדה המלין את כל ילדיה משום מעשיהם הרעים של תושביה.
אספתי כאן מהיוטיוב כמה קטעים שאותם ניתן להציג לילדים ולנמנם מול המסך עד שהפעוט יתחיל להשתעמם ויעיר אתכם ממנוחתכם. כשילדי היו קטנים נהגנו לתת להם ספרי ילדים והתגאנו בגאונים הקטנים, שהצליחו ל"הקריא" בע"פ במדויק את הטקסט הרשום בכל עמוד.
מומלץ לשמור במועדפים את הקישור הבא סבא יוחנן מספר, שם תמצאו עשרות אגדות עם שנאספו ע"י איש יקר, יוחנן דביר.
הקטעים הבאים חלקם ארוכים מדי, אשמח לשמוע את דעתכם כמה סבלנות יש לילדים לצפות או לשמוע סיפורים ושירים.
3. הבית של יעל
4. מיץ פטל
5. פיטר פן
7. כיפה אדומה
8. פינוקיו
9. החמור וחבריו
10. לאבא שלי יש סולם
11. דירה להשכיר
12. יולי הולכת לישון
13. פטר והזאב
14. כדור הבדולח 1
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה