השבוע קראתי באחד המקומונים את סיפורו של מאיר השמן. איש יקר אשר מזה כשבע שנים, מבשל ומחלק ארוחות לילדים במצוקה בעירו בת ים. את התקציב של המוסד הוא מממן מסדנאות בישול ומתרומות. אני יודע שישנם המון ארגונים בארץ שמארגנים חבילות וארוחות לאזרחים קשי יום. אך קיים לדעתי הבדל עצום בין עזרה לילד, לבין סיוע למבוגרים.לצערנו ישנם בתים שההורים שולחים את ילדיהם מהבית לבית הספר ללא ארוחה ויתכן גם בבית לעיתים לא מחכה להם ארוחה מסודרת. אדם בוגר שנאלץ לקושש ארוחות בדרך כלל בגלל התדרדרות לסמים, אלכוהול בחר בדרך חיים זו. אחרת אין סיבה שאדם מבוגר לא יוכל לפרנס את עצמו בכבוד.
לבי נצבט כשאני רואה אנשים קשישים אשר גוררים עגלת יד ומחטטים בפחי האשפה אחר בקבוקים ופחיות. הם גם עוברים דרך השוק ואוספים שאריות מזון ומתקיימים איכשהו. אך לילד קטן האפשרות היחידה להתקיים מבלי לרעוב הינה דרך הפשע!!! זה מעלה לי מיד את האסוציאציה על אוליבר טוויסט בספרו של דיקנס. מזל שקיימים אנשים טובים בישראל שנותנים את הדעת על ילדינו.
בילדותי היו מסביבנו גם ילדים שהוריהם לא נתנו להם כריך ופרי לבית הספר. המורה אילנה שהכירה את התלמידים הללו פנתה לילדים מבתים מסודרים שהביאו כל יום כריך נוסף לנזקקים. אך אני מניח שכיום ישנן כיתות שברובן התלמידים מגיעים מבתים חסרי כל.
לכל המעונין לעזור הן בתרומה והן בתשלום לסדנת בישול מוזמן להכנס לאתר של מאיר. מיטב השפים של ישראל תורמים מזמנם לסדנאות אלו שנערכות מדי יום שישי. גם אם אינכם חובבי בישול זו ודאי תהיה חוויה עבורכם ללמוד משהו וגם לתרום לקהילה
פועל יוצא מהכתבות על מאיר שיקומו עוד מתנדבים בכל יישוב בארץ ויחקו אותו.
פועל יוצא מהכתבות על מאיר שיקומו עוד מתנדבים בכל יישוב בארץ ויחקו אותו.
נ.ב לכל מי שהסיפור נגע לליבו מוזמן להפיץ את הסיפור לחבריו
http://www.fatmeir.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה